<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין אבלות ישנה</h1>
<h2>דף מ:</h2>
כתוב בהלכות גדולות והשתא דקיימא לן מתפלל אדם של מוצאי שבת ואומר הבדלה על הכוס, היכא דאיקלע תשעה באב בחד בשבא דמיתבעי ליה לאפסוקי ממיכל וממשתי מבעוד יום דשבתא, מהו לאבדולי, כיון דאמר מר בשאר שבתות (ברכות כ"ז ב') מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס הכא נמי אומר הבדלה מבעוד יום, או דילמא כיון דאלו מבדיל קבליה לתשעה באב עליה כדרב דאמר בדילנא ואיחייב ליה בעינוי דשוייה חול דאמר בין קדש לחול ואיתסר ליה בשתיה, דהא אמרינן גבי יום הכפורים ליקדיש על הכוס ולימא זמן ולשתייה כיון דקבליה איתסר ליה עילויה, הילכך לישתהי עד דנפיק חד בשבא ומבדיל כד שרי בתעניתיה מקמי דליטעום, ואע"ג דאמר מר מבדיל והולך כל היום כולו כל היום אין טפי לא, הני מילי היכא דהוה שרי ליה למיכל אבל הכא דהוה אסיר ליה למיכל בחד בשבא מבדיל לאורתא דתרין בשבא, וכן שליחא דצבורא מבדיל בבי כנישתא, אבל על נורא לא ליבריך, אלו דברי בעל הלכות ז"ל. ואנן לעניות דעתין לא חזינן לה להך סברא, דכיון דלא חזי לאבדולי אלא מוצאי שבת ויומו כי אסור למיכל בהו מאי טעמא ליבדיל מכאן ואילך, ואדרבה איפכא מסתברא דכי אסיר למיכל באפוקי שבתא ולא חזי לאבדולי בחד בשבא לא מבדיל בתרי בשבא, דהא לא חזי בשעתיה לאבדולי, וטפי בטפי איכא למימר דאפילו למאן דאמר מבדיל והולך כל השבת כולה הני מילי היכא דבמוצאי שבת חזי לאבדולי, אבל היכא דבמוצאי שבת לא חזי לאבדולי תו לא מיבדיל עד רביעי בשבת, דכולהו תשלומין דראשון נינהו וכיון דבזמניה לא חזי להבדלה לא מבדיל בלא זימניה, משל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, ומכל מקום למ"ד מבדיל והולך כל היום כולו משום דכולי יומא כלילה של מוצאי שבת הוא, מילתא מחוורתא היא דכי נמי אסור למיכל ולמשתי במוצאי שבת לא מבדיל מכאן ואילך, דליכא הבדלה אלא במוצאי שבת דהוא לילה ויום. וכיון שראינו לרבינו הגדול ז"ל שהסכים לפסוק הלכה מבדיל והולך כל היום כולו אין לנו הבדלה על הכוס בתשעה באב שחל להיות באחד בשבת. ואיכא מאן דאמר מבדיל על הכוס ומטעים ליה לינוקא, ואע"ג דגבי זמן של יום הכפורים קאמרינן לית הלכתא כרב אחא בר יעקב משום דאתי למיסרך, התם משום דיום הכפורים איסור כרת חששו, ועוד דקא אתי בכל יום הכפורים, אבל תשעה באב איסורא דרבנן הוא ולא דחינן סדר הבדלות דלית להו תקנתא בלא כוס משום גזרה, דבדרבנן לא גזרינן, ועוד דכיון דלא אתי בכל שתא לא אתי למסרך. ולאו מילתא היא דהתם אמרינן לענין מזרע כשותא בכרמא וליתן לי' לתינוק ישראל אתי למסרך כדאיתא בפ' תולין (שבת קל"ט א') ואע"ג דלאו איסור כרת הוא ולא שכיח טפי, והיא היא פירכא דרב אחא בר יעקב דאיהו אקשי וליתן ליה לתינוק ישראל ומינה קא אמרינן ביום הכפורים לית הלכתא כרב אחא בר יעקב משום דאתי למסרך, וכן פירש רבינו חננאל ז"ל במסכת עירובין, ושמעינן מינה דאפילו באיסור דרבנן ולא קביעי נמי חיישינן לסירכא. ומסתברא דבמוצאי שבת שחל להיות תשעה באב לא תקינו הבדלה על הכוס, תדע שהרי אמרו בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס, ובתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם, ובכי האי שעתא לא תקינו הבדלה על הכוס כלל, ולא אמרינן המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אלא בשעה שיש כוס אבל בשעה שאין כוס בעולם אין צריך להבדיל.
<h2>דף מא.</h2>
בפרק בכל מערבין תניא ת"ב שחל להיות בשבת וכו' חל להיות בערב שבת מביאין לו כביצה ואוכל כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה דברי ר' יהודה שאמר משום רבי עקיבא, אמר ר' יהודה פעם אחת היינו יושבין לפני ר' עקיבא וחל ת"ב להיות ערב שבת והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח ולא מפני שתאב היה אלא להורות בה הלכה לתלמידים, ר' יוסי אומר מתענה ומשלים, אמר להם ר' יוסי אי אתם מודים לי בת"ב שחל להיות בא' בשבת שהוא מתחיל בשבת מבעוד יום ומתענה, אמרו לו אבל, ומה לי ליכנס לה כשהוא מעונה מה לי לצאת ממנה כשהוא מעונה, אמרו לו לא אם אמרת לצאת ממנה כשהוא מעונה שכן אוכל ושותה כל היום כולו תאמר ליכנס לה כשהוא מעונה שכן לא אוכל ולא שותה כל היום כולו, אמר עולא הלכה כר' יוסי. ומסקנא דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא הלכה מתענה ומשלים, וכן הלכתא. והאידנא לא מיקלע. והאי מבעוד יום דקתני מפני שמוסיפין לשבת בין מלפניה בין מלאחריה יותר מבין השמשות, ות"ב בין השמשות שלו נמי אסור, לפיכך היו חוששין שלא יכנס התענית בכלל השבת, שאפילו בתענית יחיד שבין השמשות שלו מותר כיון שהחמה שוקעת עליו כבר נכנס בתוספת שבת ונגע נמי בבין השמשות שלו, אלא שפסקנו הלכה מתענה ומשלים. תנו רבנן (תענית ל' א') כל מצות שנוהגות באבל נוהגות בת"ב, אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובתלמוד בהלכות ובהגדות, אבל קורא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות, וקורא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו, ותינוקות של בית רבן אינן בטלין לעולם דברי ר"מ, ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות, אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו ותינוקות של בית רבן בטלין משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. ות"ב אסור באכילה ובשתיה כדרך איסורן ביום הכפורים אלא שזה ענוש כרת וזה מדברי קבלה ומכין אותו מכת מרדות.
